תל אור ניהול ונכסים בע"מ נ' סנדו בויום ואח'

פסק דין בענין הנתבע 2

1.ביום 15.6.08 נתתי החלטתי בענין החבות, וקבעתי שהאחריות לגבי הנזקים בגג המשביר נחלקת בין התובעת לבין הנתבע 2. קבעתי כי הנתבע 2 (להלן: הנתבע), בתוקף תפקידו כמתכנן ומפקח עליון על גג המשביר, אחראי לליקויים שנתגלו ולנזקים שנגרמו בגג בשל החלפת עובי לוחות הקירוי ואי ביצוע שיפועים במזחלות הגג כמתוכנן, והתובעת נושאת באחריות לליקויים שנתגלו בגג הדנפל ולחלודה. עוד קבעתי, כי הוצאות המשפט יקבעו בפסק הדין הסופי.

2.לפי הסכמת הצדדים, מונה המהנדס מיכאל רוזנפלד כמומחה מכריע, במקום מומחי הצדדים, לקביעת עלות תיקוני הנזקים בגג המשביר לפי ההחלטה בדבר החבות. המומחה נתן את חוות דעתו וענה לשאלות הבהרה, ובעקבות זאת הגישו הצדדים טיעונים בכתב.

המומחה העריך את עלות ביצוע עבודות החלפת הגג מפח 0.55 לפח 0.8 מ"מ, בתוספת תיקון המזחלות ועלויות משנה, בסך של 373,769 ₪ בתוספת מע"מ. כמו כן השאיר לשיקול דעת בית המשפט פיצוי נוסף בסך 15,904 ₪ לפירוק תיקון זמני שנעשה.

3.התובעת ביצעה בשנת 2005 מה שהיא קוראת "תיקון זמני" בעלות של 144,588 ₪ בתוספת מע"מ, והיא תובעת לחייב את הנתבע גם בעלות זאת, שנדרשה עקב בעיות נזילות שהפריעו לשוכרי הנכס. אני מקבל את טענת הנתבע, כי תביעה זו הרחבת חזית בלתי מוסכמת. היא לא נכללה בכתב התביעה שהוגש, וכאשר הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב התביעה לאחר החלטתי על החבות, ביקשה להוסיף את מרכיב את התיקון הזמני, אך לאחר התנגדות הנתבע הבהירה התובעת, כי התיקון היחיד עליו היא עומדת, הוא הפסד דמי שכירות לבניין יו.פי.סי. על כן, כתב התביעה לא תוקן כך שיכלול תביעה זו.

4.כעולה מהראיות שהגישו הצדדים ומחוות דעת המומחה רוזנפלד:

א.דבר לא מנע מהתובעת לבצע בשנת 2005 תיקון סופי ולא תיקון זמני. בנסיבות אלה, ביצוע תיקון זמני בלבד, שאחריו יש לפרקו ולבצע תיקון אחר סופי אינה הקטנת הנזק אלא הגדלתו.

ב.על פי היקף התיקון, שמשמעו שינוי תפיסה כללי בקירוי הגג, בעלות גבוהה יחסית לעלות התיקון הקבוע, אין מדובר בתיקון זמני לזמן קצר אלא בקירוי מחדש עם אחריות ל- 10 שנים.

ג.התיקון שבוצע מעמיס תוספת עומס לא מתוכננת לגג.

ד.אמנם, הנתבע סירב לבצע את התיקון, אך אין בכך להטיל עליו חובה לבצע שני תיקונים, אלא אחד וסופי.

על כן, אני מאמץ את מסקנתו של המומחה שאין זה סביר שהנתבע ישא בעלות התיקון שנטען שהוא הזמני. בהתאם לכך, אני קובע גם שאין על הנתבע לשאת גם בעלות פירוק התיקון הזמני לצורך ביצוע התיקון הסופי. על כן, אני דוחה את הדרישה להוספת הסך של 15,904 ₪ לעלות התיקון.

5.הצדדים מסכימים כי לאור תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, אין צורך בקבלן ראשי ולכן יש להפחית מעלות התיקון 12% באותם רכיבי נזק שבהם נלקח בחשבון רווח קבלן ראשי, כך שהעלות תעמוד על 335,684 ₪ לפני מע"מ.

6.המומחה קבע החלפת 2,449 מ"ר גג איסכורית, בעוד בכתב התביעה וחוות דעת בלנק נטען ל- 2,350 מ"ר. המומחה הסביר בחוות דעתו שהמומחים מטעם שני הצדדים טעו בחישוב הגג, וסך כל שטח הסיכוך הדרוש הוא 2,449 מ"ר. מכיוון שיש לקבוע את הנזק לפי הגג שיש לסכך, והגג שיש לסכך נמצא על גג המשביר ונמדד על ידי המומחה, ולא צריך לסכך את כתב התביעה, מן הדין שהפיצוי ינתן על פי שטח הגג בפועל, ולא לפי החישוב המוטעה. על כן, איני מפחית את הפיצוי כדי להתאימו לשטח הגג בחוות דעת בלנק.

7.אני מקבל את טענת הנתבע, כי יש להפחית מעלות התיקון את עלות פירוק התיקון הזמני, שהוא "פירוק מזרוני בדוד" בסך 13,714 ₪, מכיוון שאין על הנתבע לשאת בתיקון הזמני ובתוצאותיו. על כן, עלות התיקון תעמוד על 321,970 ₪ לפני מע"מ.

8.לטענת התובעת, יש להוסיף לעלות התיקון עוד 5% לאור דברי המומחה כי בשל היקף העבודה הקטן יש להוסיף שיעור זה. הנתבע לא הגיב לטענה זו. על כן, יש להוסיף לעלות התיקון 16,098.50 ₪ לפני מע"מ.

9.אני מקבל את טענת התובעת, כי לאור המשקעים בין הצדדים, אין זה סביר שהתובעת תניח לנתבע לפקח על עבודות התיקון. לפיכך, יש להוסיף לעלות סך 8,400 ₪ לפני מע"מ.

10.הנתבע טען, כי אין עליו לשלם לתובעת את סכום המע"מ, מכיוון שהיא חברה בע"מ ומתקזזת על המע"מ. אין ספק, שאילו היה הנתבע משלם ישירות עבור העבודות, היה חייב במע"מ. העובדה שהתובעת מקבלת ממנו את הכספים ומשלמת לקבלנים וספקים אינה משנה חיוב זה. מדובר בפיצוי שהוא תשלום על עבודות וחייב במע"מ. החברה תשלם לספקים ותקבל מהנתבע, ולא ישאר לה דבר בכיסה. על כן, אני דוחה את הטענה שאין להוסיף מע"מ על הפיצוי.

11.התובעת טוענת שיש להוסיף על סכומי העלויות ריבית מיום 18.9.94, מועד בו אישר הנתבע שהסתיימה בניית הגג, או למצער מיום 5.11.02, מועד בו פנתה לנתבע בדרישה לתיקון הגג. אילו היה התיקון מבוצע במועדים האלה, היה זה מן הדין לחייב בהפרשי הצמדה וריבית מאז אותו מועד. התיקון עדיין לא בוצע, ולכן יש להעריך את הנזק כעת שהעריכו המומחה. משמעות הערכתו היא שזה הסכום שידרש כדי לתקן עכשיו את הנזק. בנסיבות אלה, אין לפסוק ריבית ממועד קודם כלשהוא, שכן הזכות לקבל סכום זה נוצרה עכשיו. קביעת ריבית מלפני 16 שנה או 8 שנים על סכומים שנקבע שהם עלות התיקון נכון להיום, לפי המחירים היום, כאשר התיקון עדיין לא בוצע, היא מתן סכומי כסף חסרי אחיזה כלשהיא לתובעת. על כן, אני דוחה את הטענה שיש לחשב ריבית מלפני מועד חוות דעתו של המומחה.

12.על פי כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת 346,468.50 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.7.09 ועד לתשלום המלא בפועל. כמו כן, לאור סכום התביעה לעומת תוצאת ההליך, ההליכים שהיו בתיק זה, והאגרות וההוצאות שהוצאו על מומחים, אני מחייב את הנתבע 2 לשלם לתובעת הוצאות משפט כוללות בסך 38,000 ₪ בתוספת מע"מ.

ניתן היום, י"ב שבט תש"ע, 27 ינואר 2010, בהעדר הצדדים.